<h1>שהרי כמה יפויי' ולשונות יש בגט ופשיטא דלא פליג בהו ת"ק</h1>
<h2>דף פה.</h2>
ואנש לא ימחה בידיכי מן יומא דנן ולעלם. לאפוקי מדר' יוסי דאמ' זמנו של שטר מוכיח עליו [שם ע"ב ע"ב] דלדידיה לא צריך למימר מן יומא דנן דכבר כתב זמן בגט. ולעלם. לאפוקי מדבעי רבא היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו [שם פ"ג ע"ב] וכיוצא בזה. יש לפרש לומר שאין תנאי זה בגט ולא תנאי אחר כמו [שם ע"ו ע"ב] הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום וכיוצא בזה [אם היה בא בתוך הזמן לא היתה מגורשת ואפי' אם מת באותן הימים וכו']. ובנוסחאות קדמוניות כת' ואינש לא ימחה בידיכי מן שמאי כלומ' מן כחי בחסרון גט זה שלא יהא גט גמור אבל מ"מ היא אסורה בקרוביו באביו ובבנו ובאחיו אבל אין זה מחמת חסרון [כלומ' אע"ג דכתב בגט לכל גבר דיתצבייין ה"פ זה הגט אין בו שום תנאי ולא שום דבר אחר מכח תנאי או מכח חסרון לשון אחר אשר בעבורו] תמנעי מלהינשא ליכי לכל מי שתרצי. אבל ע"כ את אסורה לקרובי ואין זה מכח תנאי דברי וחסרון לשון הגט כי בכל כחי צויתי לכותבו ולשים בו ציוויין הצריכין אל גט חשוב וטוב. והרי את מותרת לכל אדם. זהו גופו של גט כדתנן [גיטין פ"ה ע"א] גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר' יהודה אומ' ודן די יהוי ליכי מינאי [וכו'] ולכך אנו כותבין כל שני הלשונות לשופרא דגיטא ואע"ג דהלכה כר' יהודה. וכן משמע מדשקיל וטרו אמוראי אליביה דאמ' אביי [שם ע"ב] מאן דכתב גיטא לא ליכתוב ודין ביו"ד אלמא דהלכה כר"י. א"נ אפי' לת"ק סבירא ליה דכותבין והרי וכו' ודן די יהוי ליכי מינאי וכו' אלא דלא הוי גופו של גט (כמו)
